הפרעת קשב מהי?

הפרעת קשב מהי?

הפרעת קשב היא אחת ההפרעות השכיחות יותר והמוכרות יותר במסגרת בית- הספר. היא נעה בין3%- 10% ומופיעה בכל שכבות האוכלוסייה, ללא קשר למצבן הכלכלי או החברתי, ועדיין, היא אחת ההפרעות המבלבלות ביותר והלא ברורות. לכן, לא אחת ההורים והמורים המתמודדים עם ילדים הסובלים ממנה חווים חוויה של תסכול. שמה של הפרעת קשב בעברית הוא- הפרעת קשב עם פעלתנות יתר המוכרת בציבור כהפרעה היפראקטיבית,  והילדים הסובלים ממנה קרויים היפר- אקטיביים. תפיסה זו שגויה משום שהיא מכוונת את מלוא תשומת הלב להתנהגותו של הילד, ומתעלמת מהקושי המשמעותי, אולי העיקרי, של ההפרעה- הקושי הבסיסי והפנימי להתרכז.

הפרעות קשב וריכוז מתייחסות לקבוצה של הפרעות, במערכת העצבים המרכזית, הגורמות לקשיים בהקשבה, בריכוז ופוגעות בתפקוד של היחיד.

הסביבה מתקשה לראות את ההפרעה כבעיה רפואית ונוטה לתייגה כעצלנות, פינוק וכו"

אטיולוגיה- הפרעת קשב היא הפרעה משפחתית ותורשתית בחלקה.

מאפייני הפרעת הקשב

א. לקות קשב
חוסר תשומת לב, חוסר הבחנה במידע או התעלמות ממידע, מוסחות גבוהה מגירויים, כל אלה מפריעים לתפקוד היחיד.
ב. היפראקטיביות
פעלתנות יתר שאינה תואמת את המצב ומפריעה לתפקוד היחיד ולאחרים.
ג. אימפולסיביות
קושי לשלוט בדחפים המפריעים לתפקוד היחיד ועלולים להפריע גם לאחרים.

מופעי הפרעת קשב לאורך הרצף הגילאי

טרום לידה: קיימים נתונים המעידים על כך שלילדים לקויי קשב היו תנועות עובר רבות מהממוצע ובנוסף נמצא כי 25% מלקויי הקשב נולדים במשקל לידה שמחוץ לטווח הנורמה.

הגיל הרך (עד גיל 4): ישנם תסמינים של רגישות יתר לכמות הגירויים ולעוצמתם, נצפות התנהגויות של חוסר שקט, התרגלות איטית למחזור השינה, התפתחות מוטורית מהירה לצד התפתחות איטית של שפה דבורה, ומנגד מרגע שילדים אלה מתחילים לדבר ניכרת דברנות רבה ומופרזת, פער בהתפתחות בין הדיבור להבנה, שימוש עשיר בעולם דמיוני, בעיות הירדמות  ורגישות חושית.

גיל טרום בית-הספר (4-6): הילדים נפגשים עם מסגרת חינוכית וחלק מהמאפיינים בגיל המוקדם נמשכים כמו: דברנות, פעלתנות, רגישות חושית ודמיון. לעיתים תופענה בגיל זה חרדות בעקבות עולם הדמיון המתפתח ולעיתים יופיע פער בין התפתחות במוטוריקה גסה לבין מוטוריקה העדינה, הרטבת לילה עד גיל מאוחר, גמגום, קושי לשבת בריכוז יותר משמונה דקות, קושי להיפרד מההורים בכניסה לגן, בעיות חברתיות ואלימות.

גיל הילדות והבגרות (6-21): בגיל זה שכיחים מאפיינים המגדירים את ההפרעה, כגון מוסחות, קשיי ריכוז, חוסר סדר וקשיי התארגנות. הילד ייראה כלא מקשיב, ולעיתים תופענה גם תופעות אימפולסיביות והיפראקטיביות, וכן ילדותיות, דברנות, תנועתיות, פער בין יכולות לימוד ובין רמת ביצועים בפועל ולעיתים גם בעיות משמעת למיניהן. ראוי לציין שגם שינויים הורמונאליים גורמים למתחים נוספים בגוף המתבגר השואף לפורקן ומצב זה עלול להוביל לתגובות חריפות, להתפרצויות זעם ואף לשבירת גבולות ההתנהגות המוסכמת.

אחד מגורמי המפתח ביעילות הטיפול הוא חשיבות הזיהוי המוקדם של ההפרעה.

אני כאן עבורכם!
יפה כהן, מאמנת ומנחת הורים מוסמכת.
צרו איתי קשר: 050-5926666

או מלא את הטופס ואחזור אליך בהקדם

סגירת תפריט
דילוג לתוכן