הפרעת קשב מהי?

8 טיפים להתמודדות עם חרדה חברתית בעולם המתבגר שלכם.

 

מתבגר הסובל מחרדה חברתית סובל בדרך- כלל מדימוי עצמי נמוך וכל סירוב לבקשותיו , מפורשת בפרשנותו הסובייקטיבית שהוא אינו שווה ושאינו מקובל ואהוב על הסביבה שהיא הכי קרובה ומשמעותית בחייו.

מתבגר עם חרדה חברתית טרוד כל הזמן במחשבה –" מה חושבים עליי" , "כיצד מפרשים אותי "? שאלות אלה מעסיקות אותו במהלך היום וזה מוביל אותו בעיסוק רב ומיותר ב-"מה אענה להם"?

התעסקות זאת גוזלת ממנו מחשבה רבה וכתוצאה מכך: הוא מסתגר יותר וכתוצאה מכך, הוא בוחר בריחוק חברתי – סוג של התבודדות, שעלולה להוביל אותו לחרדה ולחץ בכל חלקי גופו. נתון זה מחייב התייחסות של ההורים והסביבה הקרובה בהקשבה, ייעוץ, תמיכה והמון בהעצמת המתבגר ביכולות והצלחות שלו מהעבר בהיבט החברתי.

להורים, מורים ולסביבה הקרובה יש השפעה רבה על תפיסת המסוגלות של המתבגר באמונה העצמית שלו ביכולותיו, לבצע כל משימה העומדת בדרכו בהצלחה רבה. תחושה זאת קשורה מאוד בסביבה שמעודדת ומחזקת אותו במהלך ניסיון חייו, בהתמודדותו מול משימות החיים שאפשרו לו לבצע אותם בהצלחה וממקום תומך ומאפשר.  במקומות שהמתבגר לא צלח בהצלחה את משימותיו, הוריו  השכילו להמשיך לעודד אותו מבלי לפגוע בכבודו ובאישיותו, דבר שיכול לתרום למתבגר לנסות שוב  את המשימה, כי זה תהליך לגיטימי להיכשל לפעמים במשימות החיים.

ואילו מתבגר עם דימוי עצמי נמוך, שנימנע לבצע משימות  ובוחר להגדירם כמשימות קשות ושבוודאות הוא מאמין שאינו יכול לבצע אותם בהצלחה, דבר שמוביל אותו לשיתוק ולהסתגרות. תחושה זאת קשורה ונובעת מסביבה משתקת, מבקרת ופוגעת בכבודו ובאישיותו של האדם ולעיתים אותם הורים, מורים וחברים, שאינם סומכים ושאינם מאפשרים לאותו מתבגר לבצע משימות מסוימות ומעדיפים לעשות זאת בעצמם, זה עלול להוביל את המתבגר לחוסר אמונה ביכולותיו.

פער נוסף בדימוי העצמי מתבטא-  בדרך שהמתבגר תופס את עצמו במציאות ,ביחס לחברה ולסביבה הקרובה כיצד היא רואה אותו?

הסתגרות המתבגרים ואי שיתוף הסביבה בחרדה החברתית שהם חשים נובעת מ:

א.     שכולם יגלו את חולשתם ברבים ויחשבו עליהם דברים שליליים- דבר שעלול להחמיר את המצב.

ב.     הקושי הבסיסי שלהם בתקשורת בין- אישית ובחשיפה בפני אחרים מקשה עליהם לפנות לאנשים אחרים לעזרה, ולכן אינם מקבלים את הסיוע שזקוקים לו.

ג.      הימנעות ממצבים חברתיים והסתמכות על אנשים קרובים שישמשו כמתווכים ויבצעו משימות במקומם. דרכים אלה מנציחות ומעצימות את הבעיה.

לפניכם מספר טיפים שיכולים לעזור למתבגר שלכם לצלוח תקופה זאת:

טיפ ראשון – תגמישו את דרישותכם מילדכם

צמצמו את מערך הציפיות שלכם מהמתבגר, דבר שאינו תואם את עולמו של המתבגר בצרכיו ובתפקודיו. הורים רבים משדרים ציפיות מלחיצות מהמתבגרים שלהם, שרוצים לראותם משויכים לעילית המקובלים בכיתה-"החברה הטובים". ידוע לנו שהדינמיקה החברתית היא הרבה יותר מורכבת, אבל בשביל ילדינו הבוגרים אנו שואפים לקבל מהם משהו דמיוני. ההכרה שלנו כהורים שילדינו ממוקמים במקום פחות טוב חברתית ממה שרצינו בשבילו, גורמת למתבגר תחושת תסכול, אכזבה ודאגה עבורנו.

לדוגמה- "אני מצפה ממך שתצא עם חברים מהכיתה שהם המקובלים בכיתה, כי זה  יאפשר לך להיות מקובל בזכותם".

טיפ שני- זהו את השינויים בהם

חשוב שתגלו רגישות גבוהה להלכי- הרוח והמצב החברתי של ילדיכם המתבגרים, היו ערים לכל שינוי בדפוסי ההתנהגותי היציב והמוכר ותנסו להבין מה גרם לשינוי זה?

דוגמה- "בנכם מנהיג חברתי, פעיל במועצת תלמידים ולאחרונה ,הוא מרבה   להסתגר בחדר ואין לו תאבון לאכול"- נסו לברר מה גרם לשינוי דראסטי זה?

תמצאו את הדרך להגיע לליבו, על מנת שיפתח בפניכם את ליבו. כל ויתור מצידכם,

יכול להוביל אותו למחשבה, שהוא לא מספיק חשוב לכם וזה יכול לערער יותר את מצב רוחו.

טיפ שלישי- הפחיתו לחצים והצעות לפתרונות

כדי לפתור בעיה, עלולה להגביר את הפסיביות ולעורר התנגדות ולחזק את תחושת הכישלון וחוסר יכולת של המתבגר להתמודד. כל התערבות של ההורים צריכה להיות כזו, שתוביל לשיחה ובירור של מהות הקושי, ורק אז לפנות לחיפוש אחר פתרון הולם.

דוגמה- "המתבגר חוזר פצוע מבית- הספר ולהורים קשה לראות את הפגיעה ביקר להם, והם מפעילים על המתבגר לחץ להתקשר ולהתלונן על החבר שפגע בו ועוד"…

כל דרך שלכם ללחוץ ולהוביל אותו לפתרונות עלולה להוביל אותו בכך שלא ישתף אתכם בדברים שיתקל בהם בהמשך, לכן רצוי להקשיב , לייעץ, לתמוך בו ולאפשר לו לחשוב על הפתרונות שמתאימים לו  להתמודד באירוע זה.

טיפ רביעי – העצימו את הדימוי העצמי שלהם

צפו במתבגר שלכם ושקפו לו את החוזקות שלו ואת האומץ שלו בפעילויות משותפות שהיו איתכם בטיולים משותפים. גלו את הכוחות שלהם ואתם יכולים לעזור להם לבחור אפיקים ותחומים שהם טובים בהם, כדי להעלות את הביטחון העצמי שלהם.

לדוגמהעלינו ההורים לחפש תחומי עניין חדשים, בהם ילדינו יוכלו להביע את עצמם כטובים ומקצועיים כגון: מוסיקה, ספורט, שחייה,  שירה ואומנות. בנוסף יש חשיבות רבה לעודד אותם לכל פעילות חברתית שמתאימה לאישיותו, ומתפקידנו כהורים לאפשר ולקבל את העדפתו החברתית.

טיפ חמישי- התגברו על הפחדים שלכם כהורים

יש לנו צורך חזק להיות מעורבים בנעשה בעולמם החברתי של ילדינו, אנו נוטים להשליך מחוויות הילדות שלנו ומהקשיים שלנו ואנו מנסים לחסוך זאת לילדינו. חיי החברה של המתבגרים שלנו הם מחוץ לתחום עבורנו בכל מה שקשור למעורבות פעילה. במידה והמתבגרים ירצו את עזרתנו, נשקול בזהירות את צעדינו ונבדוק מה ביכולתנו לתרום למצב זה. כל התערבות של ההורים צריכה להיות כזו שתוביל לשיחה ובירור של מהות הקושי, ורק אז לפנות לחיפוש אחר פתרון הולם.

דוגמה"אני  מודאגת מכך שהמתבגרת שלי התרחקה מכל החברות שלה, מאז  שיש לה חבר".

גישה אופטימית שלנו, כזו שמאמינה במתבגרת שלנו ובעצמנו, רק יכולה להועיל ואסור לנו להתערב במקרה זה. מתפקידנו לתמוך מהצד ורצוי לתת לחיים לעשות את שלהם. חשוב שנדע לפרוש את רשת הביטחון לעודד במידת הצורך ולגלות אמפתיה.

טיפ שישי- תנו מקום לרגשות שלהם

המתבגר מתלונן בפניכם שאינו מקובל בכיתה. השיוך הקבוצתי חשוב מאוד בעולם המתבגרים משום שהוא נותן מענה לצרכים וחסכים שונים ומגדיר את זהותו. יש לנו הזדמנות נפלאה לפתח קשר עם המתבגר שלנו, ללמוד את עולמו ולפתוח בפניו כיווני מחשבה חדשים. כדאי לפתח את התלונה לשיחה ופחות למתן פתרונות.

 ננסה להבין מה זה להיות מקובל? איך זה מתבטא בשטח? אילו חוויות קשורות להרגשה שלו כשהוא לא מקובל? מה הוא עשה עד כה ומה הוא מתכנן לעשות? ובסוף לשאול אותו מה הוא מבקש ורוצה מכם ההורים?

המתבגר זקוק להקשבה, תמיכה, עידוד ולא לפתרונות.

דוגמה- "בני בן ה- 16 חזר מצוברח הביתה ורטן בפניי, שאף אחד לא משתף אותו בחצר ושהוא אינו מקובל בין החברים"

אסור לנו להציע לו אלטרנטיבה חברתית אחרת ולא רלוונטית מבחינתו כמו-

"לך עם ילדים אחרים מהכיתה שמחבבים אותך יותר"

טיפ שביעי- תאפשרו להם עצמאות ואחריות

עלינו ההורים להיזהר מהנטייה לגונן עליהם. עלינו להימנע מלהשמיץ את חבריהם ולהציע להם מה אנחנו היינו עושים במקרה כזה?

דוגמה- " בני חזר הביתה והתלונן בפניי שהיכו אותו"

הצעת האם-    "תחזיר לו כפליים".

בדרך זאת אנו ממשיכים את מעגל האלימות, זה גורם למתבגר תסכול רב יותר, כי אנו מצפים ממנו שעשה בדיוק מה שקשה לו.

רצוי לאפשר לו לבחור את הדרך שהיא נכונה לו בסיטואציה זאת להתמודד אתה ושהוא ירגיש אתה טוב.

טיפ שמיני -הסכמה משותפת בין ההורים

חשוב להגיע להסכמה משותפת בהתמודדות שלכם מול ילדיכם בחרדה שהוא סובל ממנה. חשוב שתנקטו בפתרון  מוסכם ביניכם ללא חילוקי דעות וחילוקי דעות מול ילדכם, שכן תופעה שכיחה זאת מובילה לבלבול רב עבור ילדיכם וחוסר אמונה בדרכי הטיפול ועלול להוביל אותו לשאלה- על מי ניתן באמת לסמוך בסיטואציות שהוא נקלע אליהם?

דוגמה- "הבן שלנו מרבה להסתגר בחדר ואינו מוכן לצאת במוצ"ש למסיבת                               חברים שהוזמן אליה"

תגובת ההורים:

 אימא-" אין מצב שתישאר בבית כשכל חברך מבלים הערב.  אתה בסוף תישאר ללא חברים. תתלבש  מיד ואקח אותך למסיבה.".(הורה דוחף מדי).

אבא- "אני מבין אותך מאוד,  מבחינתי אל תלך, ותישאר בבית, אם אתה לא רוצה"(הורה מוותר).

חשוב להקשיב לו ולברר את הקשיים שלו ולפרוס בפניו מה ההשלכות העתידיות שיכולות להיות לו בהמשך ולנסות להציע לו  מספר דרכים להתמודד עם הבעיה ולאפשר לו לבחור את האפשרות שהכי מתאימה לו ולציין בפניו שאנו אוהבים אותו, מבינים אותו ונעשה הכל למענו שיתגבר על חרדתו החברתית, גם במתן עזרה חיצונית מצד אנשי טיפול בתחום זה.

 

                                  מקווה שמצאתם מענה לצרכים שלכם במדריך שלי.

יפה כהן – מנחת הורים ומשפחה מוסמכת, מנחה ומאמנת הורים לילדים עם הפרעת קשב וריכוז -ADHD- מאבחנת דידקטית, מאמנת אישית, מאמנת מתבגרים- בוגרת מכון אדלר וחברה בלשכת המאמנים בישראל. 

 יש חשיבות לנו ההורים, בקבלת הנחייה אישית לרכישת כישורים להתמודדות יעילה יותר, מתוך כבוד, אמונה, הבנה, קבלה ותמיכה ליצירת תקשורת מקרבת.

אני כאן עבורכם!
יפה כהן, מאמנת אישית ומנחת הורים מוסמכת
צרו איתי קשר – 050-5926666

או מלא את הטופס ואחזור אליך בהקדם

סגירת תפריט
דילוג לתוכן